חורב קצ״ד

תוספת — מחובת הזכירה של מושג יום השבת בכניסתו ולשמור אותה בצאת השבת תסתעף החובה, לבלי להגביל את פעולת השבת עד מאד, לבלי לצמצמו ביחוד רק במשך זמן היותו לבד, ועליך להמשיך את קדושתו בעד השבוע, ומפני זה נחוץ הוא להגדיל ולהרחיב בפועל את שלטון יום השבת במקצת, יותר מעל זמן הקצוב, אשר לו, ולהוסיף עליו מעט מזמן החול להלוות אל עת כניסתו ואל עת צאתו, לתת בזה לשבת ״לוית־חן״ בתוספת עת מימי המעשה לפניו ולאחריו, ולהביע אמר בזה: כי לא טוב ״היות״ השבת לבדו, מבלי התבולל בימי המעשה, לבל יתראה כאלו גם זמנך קצוב ומוגבל הנהו ״עת לחיות לפני ה׳״ ועת ״לחיות בעד עצמך״, ומפני זה תחלת ימי המעשה שלך וסופם דרושים להיות מרוקמים ברוח יום השבת, עד כי באחרונה תכונן גם את עת עבודתך ברוח השבת וכבודו יהיה חופף עליה; ולמען תעשה תמיד כל מלאכתך רק ברעיון היום הקדוש, אשר יקדישך תמיד לשם פעלך — ההוספה הזאת נקראת בשם ״תוספת״.

½13 רגעים לפני הלילה, הלא הוא לפני צאת שלשה כוכבים מגדל ממוצע למצער, הוא ספק יום ספק לילה בין השמשות וכל מלאכה מפני הספק אסורה, מלבד בדבר מצוה או לתכלית נחוצה ע״י אינו יהודי. לפני ה ½13 רגעים האלה, עליך להוסיף מודאי היום אל כניסת השבת ולעצור את ידך מכל מלאכה בשלמות או חלק מהזמן של 72 רגעים לפני הלילה, והנה ביחוד תיכף אחר אמירת ״הברכו״ הנה קבלת השבת החלה, ומלאכה אסורה בעת ההיא רס״א. ואף אם אתה לא התפללת עוד תפלת המעריב ובבית התפלה העדה אמרה ״ברכו״, או אם אתה התפללת מעריב מקודם לפני תפלת הצבור, אסרת עליך בזה עשית מלאכה רס״ג. במוצאי שבת יתוסף ג״כ מעט אחרי בוא הלילה רצ״ג. וברעיון הזה גם במוצאי שבת נדרש לעשות איזה זכר לאריכת יום השבת כמו עריכת השלחן וסעודה ללוות את השבת ש׳.